2
About the creator of this study
1

וכך כתבו מנהיגי העם במגילת העצמאות את סיפורו של העם. הם הכריזו כי רוב העם אשר הצליח לשרוד בגולה באמצעות ספר התנ"ך והשפה המקראית, שב לחיות בארצו, ארץ ישראל , הקים את מדינת ישראל והפיח רוח חיים חדשה בשפה העברית .

מנהיגי העם דאז הניחו את הי סו דות החשובים לקוממיות העם במגילת העצמאות: הם השיבו את לעם את ארץ אבותיו, ארץ מולדתו, זו שמתוכה הוא נולד ועליה הוא גדל לפני אלפי שנים, אותה כברת ארץ שעליה נכתב ספר הספרים.

וכך, הכריזו באותה מגילה מנהיגינו:

" מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות;

תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה.

תהא מושתת על י סו דות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל;

תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;

תבטיח חופש דת, מצפון,לשון , חינוך ותרבות,

תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות,

ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות ."

ועתה, חלק מן הארץ שהייתה שבויה בידי ארצות ערב הושבה אל חלק מן העם שהגיע ארצה. זו כבר עובדה ! אך האם אותו חלק באמת שב אל הארץ ? האם הוא שב בכל ליבו ? האם העם באמת שב מן הגלות הפנימית שבו ?

ואיה המלכות (ואין הכוונה ל"ממלכתיות") שאבדה אי שם בגלות, האם גם היא שבה אל ביתה אל אדמתה ?

ו המלך היכן הוא ? הישוב אי פעם ?

וזה המקדש , ההיכל, קודש הקודשים לאן נעלם ? ואם חרב הוא מדוע לא נבנה מחדש עד עתה ?

ו הכהונה למי היא? האם ניתן להשיבה? לחיק מולדתה ?

ואם נהפוך את כל האבנים בירושלים האם נמצא נביא אחד לברכה? נביא אמת בהתאם לכל הכתוב עליו בתורה ?

ועיקר העיקרים, מלך מלכי המלכים , צור ישראל וגואלו, השב גם הוא לארץ ולעם אשר בחר בו ?

על כל השאלות הארוכות הללו ועל כל ספור השיבה, ורעיון התשובה משיב ספר הספרים בתשובה קצרה :

3

עוד נכתב במגילה כי מנהיגי האומה דאז הכריזו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל מתוך בטחון בצור ישראל , והרי על צור ישראל העיד כבר המלך דוד בדברי שירתו:

4

אמנם הוכרז במגילה כי ערכי החירות הצדק והשלום ישמשו י סו דות עליהן תוקם ותבנה מדינת ישראל . אך מובנם הרוחני והמעשי של ערכים מופשטים אלו הינו כה רחב ונתון לפירושים רבים. לכן, לא בכדי נאמר שם בנשימה אחת:" לאור חזונם של נביאי ישראל ".

כלומר לא מדובר סתם על חירות צדק שלום גולמיים, אלא על חירות צדק ושלום מיוחדים: חירות צדק ושלום המוארים באור החזון הנבואי של נביאי ישראל .

המגילה עצמה אינה מפרטת מי הם נביאי ישראל ומהו חזונם. היא גם לא מפרטת מה אומר החזון הנבואי על ערכי החירות הצדק והשלום , ובצדק ! כי אילו היתה המגילה מתימרת לעשות כן, היה אז צורך להעתיק לתוכה את כל חזונותיהם של כל נביאי ישראל (על החירות הצדק והשלום) מתוך ספר התנ"ך. במילים אחרות :

חותמי המגילה ומכריזיה מזמינים את כל קוראיה אל ספר הספרים עצמו !

ומי הם קוראי המגילה ? ועבור מי היא נכתבה ? האם לא לעם היושב בציון? על כן חשוב ונכון לכל אזרח במדינת ישראל, גם לאלו אשר אינם מסכימים עם יתר דברי מגילת העצמאות, להכיר ולהבין את חזונם של נביאי ישראל עוד לפני שיגבשו דעה סו פית אודות הי סו דות עליהם ביקשו מנהיגי האומה להשתית את המדינה (החירות,הצדק והשלום). .

אך לא מדובר רק בגיבוש דעה. וגם לא מדובר רק בחירות צדק ושלום. אני מאמין כי אותם מנהיגים אמיצים היו בעלי ראייה עמוקה, וכנהג נאמן, בקשו להוביל את העם באמת בכיוון הנכון.על כן הוסיפו בהכרזתם קבל עם ועדה כי המדובר הוא לא על י סו דות חירות צדק ושלום כהגדרתם המקובלת אלא לאור חזונם של נביאי ישראל !

ישנו רק מקום אחד שבו ניתן לאתר את החזון הזה והוא ספר הספרים .

הפועל היוצא מכך הוא שהכיוון שאליו כיוונו מנהיגי העם דאז (לפני כאלפיים שנה) ומנהיגנו היום היה ונשאר אחד – החזון הנבואי בספר התנ"ך : הם ידעו כי נשמת העם מפעמת בקרבו של ספר הספרים וכי בתוכו חבוי הכלי המתאים, המרכבה המלכותית שיש בכוחה לחצות את הישימון, את השיממון הרוחני של תקופתנו, בכדי להגיע מן העבר האחד אל העבר השני – וזו היא השפה העברית המקראית.

זהו כלי המורכב מאינ סו ף צירופים של כ"ב אותיות , אותיות שפת עבר ! אותיות בעלות עצמה אדירה היודעות להעבירנו בחרבה מעבדות לחירות, מן השפה האחת של נהר הירדן אל השפה שמעבר לנהר. הלא אבי אבות אבותינו אברהם עשה כן ? הוא עבר מן המודעות של אמונה באלילים (עבדות) אשר שלטה מזרחה לנהר הירדן (אור כשדים) אל המודעות של אמונה באל עליון אחד (חירות), אשר אמורה לשלוט במלכות הארץ המובטחת אשר מעבר לנהר הירדן בצידו המערבי (ארץ כנען) ומשום שעשה כן, הוא נודע בשם אברהם העברי , דהינו האב הרם שעבר אל הצד שמעבר !

אותה המודעות שהעבירה אותנו אל הצד שמעבר טבועה וחתומה בלשון העברית המקראית: הלשון המעבירה אותנו אל מעבר לנהר אל הארץ המובטחת. זו הסיבה לתהליך הלא מודע שחל בכל פעם שאנו קוראים בספר הספרים: פעולת העיון והקריאה בלשון זו עצמה, היא שנוטעת בה חיים חדשים ומקימה אותה מחדש והשפה המקראית מתנהגת כבריאה חיה ונושמת ומעבירה אותנו למודעות שמעבר לתודעה היום-יומית שלנו ומחברת אותנו מעבר למילים ולמשפטים ...מעבר ללבוש החיצוני, אל המודעות המקורית שהעבירה את החזון הנבואי עצמו. אכן כבניו של אברהם אבינו, מה שנותר לנו לעשות הוא לעבור בעקבותיו אל המודעות של אותו חזון נבואי המתאר את החרות הצדק והשלום שנמצאים בעבר השני.

ומה קיים מעבר למעטה החיצוני של האות ? מה מסתתר מתחת ללבוש ולצורה של המילים והמשפטים ? מהו הזרע החבוי בתוך הקליפה ? מהו הרעיון הפלאי (הפרפר) הגלום ברוח המלה ... בתוך האות (הגולם) ?

האם זו היא אותה מודעות טהורה שאמרה לאברהם... "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" ?

אותה הרוח הנושבת במדבר השממה... ?

אותו הקול שדיבר במדבר הנשמה... ?
אל הפתיחה
על זכויות היוצרים
המשך לדף הבא