About the creator of this study

 

אחד הדברים בתולדות עם ישראל, אשר גורם לי תמיד להתרוממות רוח ואשר אין לו אח ורע בתולדות אומות העולם הוא החיבור של העם אל שורשיו המקוריים.

עובדת התחדשותו של עם ישראל במדינת ישראל הינה התרחשות מיוחדת במינה שלא היה כדוגמתה בתולדותיו של עם אחר, ובכך היא נחשבת לדבר פלא.

פלא על שום מה ?

משום שהתחדשות זו היא התמלאות של נבואה !

הקיים בעולם עם אחר אשר הוגלה מארצו, פוזר ונופץ לארבעת רוחות השמיים, הוכה וכמעט הושמד כליל, ולמרות הכול הצליח לשרוד באורח פלא, ולאחר אלפי שנים שוב קובץ מכל פזורותיו בגולה, שב וחזר והיה לעם בארץ מולדתו נחלת אבותיו ?

 

מחברי מגילת העצמאות של מדינת ישראל הצליחו לתת לעובדה ביטוי הולם בהכרזת העצמאות .

 

אך על אף הפלא שבתחיית העם מחדש, היום, בחשיכה הרוחנית האופפת את כל אומות העולם וגם אותנו, שוררת מין שיכחה רוחנית !

נראה כי התחדשות זו הולכת ונשכחת מתודעת קיומנו. ההתלהבות ורוממות הרוח שהיתה כל כך אופינית לימיו הראשונים של העם בארץ ישראל (והופיעה שוב בהבזק מהיר במלחמת ששת הימים), הלכה ודעכה כאילו זה היה דבר של מה בכך ובכלל, הכל הפך לסיפור יפה ותו לא.

לא זו אלא גם זו:

קשה לקבל זאת אבל, קיימת נטייה לשכוח את דבר קיומה של מגילת העצמאות עצמה ואף להתעלם מתוכן הדברים שבה. מורשת היסטורית שנכתבה בדם ויזע, היתה כלא היתה, ונטייה זו לדאבוני הולכת וגוברת בקרב הדור הצעיר משום שהוא נותר ללא עדות אמיצה שתקום ותספר לו את האמת החיה.

למזלינו, עדיין ישנם דברים אשר בכורח המציאות (הפוליטית, הדתית והביטחונית) אנו לא מצליחים לשכוח, כגון ירושלים :

 

גם את ירושלים וגם את השואה נזכור לעד.

נראה כי החשיכה הרוחנית ה סו בבת אותנו מרדימה אט אט את הזכרון, ובאין קול שיזעק ויעיד על התקומה שהיתה פלאית כל כך בעיני כל, נוצר הספק וכך נולדת לה תופעת ההכחשה : הכחשת קיומם והתרחשותם של כל אותם דברים אשר בלטו כל כך לאור היום באותם ימים דרמטיים. ואין לי צל של ספק בהתרחשות תהליך שטני זה שהרי אם נשקיף ונראה מה קורה בארצות אירופה וארה"ב נווכח עד מהירה כי על אף העובדות והעדויות האילמות שנשארו בשטח הצליחו האנטישמים החדשים למחוק מתודעת הצבור התמים את האמת של השואה.

וכך הולכת ומשתלטת עלינו שיכחה רוחנית האופפת אותנו ומערפלת לאט לאט את האמת שבדברים, וזו, האמת, שפעם היתה חלק מחיינו... נ סו גה כבר מתודעתנו הרחק אל תוך אשלייה ש"אולי לא היו הדברים מעולם" .

וכך הולכת ונשכחת גם עובדת התחדשותו של עם ישראל במולדתו ...תהליך שהחל להתרחש לפני פחות מיובל שנים!

 

ישנה עוד תקופה אחת בתולדות העם שגם היא התרחשה באמת וגלויה היתה לאור היום . זוהי תקופה רחוקה מאתנו כאלפיים שנים אשר נמחקה לחלוטין מזכרוננו עד כדי כך שהיום אנו נצרכים להרבה אמונה בכדי להלחם נגד השכחה ולקבל אותה חזרה לחיק מודעותנו:

הסיפור לכאורה הוא די פשוט: לפני גלותו מארצו, חי העם כממלכה מפוארת (ממלכת יהודה וממלכת ישראל), ממלכה אשר חלק נכבד מי סו דותיה הבולטים היו הארץ, המקדש, המלך, הנביא, והכהן .

מאז גלה העם מארצו, לפני אלפיים שנה, גלו גם כל אלה עמו:

הממלכה נפלה בשבי, הארץ כולה שממה, המקדש חרב, המלך הפך לאביון, הנביא התאבן, והכהן הפך לנכה.

את הכל מחק הזמן... הכל נשכח והיה כלא היה ...

 

רק ספר הספרים שסיפר לכולנו על אותם ימים לא גלה, כי את הרוח לא ניתן להגלות ... רוח האמת לנצח חופשית, ספר התנ"ך נותר כרוח הנושבת במדבר, כולו עדות נצח לכל החכמה והגבורה, החסד, התפארת וההוד שהיו באותה מלכות.

רוח זו,אילולי נתלבשה בלבוש מלכות , לא הייתה נגלית לנו לעולם והיתה נותרת עלומה כאותו רואה ובלתי נראה.

ומהי אותה גלימה מלכותית שבה נתלבשה רוח האמת ?

זו היא הלשון העברית המקראית !

זו הלשון המגלמת בתוכה את התעלומה שמעבר,

זו הלשון אשר בה היה ועדין ישנה עדות מליאת עוצמה לאמת שהתרחשה בארץ ובחיינו. אין המדובר רק בסיפור המקראי אלא בלשון העברית המקראית עצמה, כלי רב עוצמה, אשר באמצעותו ניתן להעלים את הזמן, מרכבה אשר דרכה ניתן להחיות שוב את כל מה שיצא לגלות ולא חזר: את המלכות המפוארת, את הארץ, את המקדש, את המלך, את הנביא, ואת הכהן.

כל אלה המשיכו לחיות לנצח במעמקי נשמתו של ספר הספרים בתוך מלכות בנויה לתפארת, מלכות לנצח .

ומן הצור אשר שכן בקרב אותה המלכות בקעו מים חיים, מעיין, או מקור מחצבת הרוח אותה הרוח שממנה ינק העם נשמת חיים זה אלפי שנים.

ובאהבת הצור הזה, צור ישראל וגואלו , העם אשר בגלות היה עדיין מחובר לספר הספרים והוא לא מש ממנו ולו לרגע קט ובכל גלויותיו ותפוצותיו השונות היה כאותו עובר המחובר בחבל הטבור אל אמו יולדתו ... העברית המקראית.

אל הפתיחה
על זכויות היוצרים
קרא את ההמשך