האתר המשפחתי של בית ח'לסצ'י נמצא בהליכי בנייה. אנא שילחו אלי תמונות * כתובות* דואר אלקטרוני* טלפונים* הודעות * סיפורים* שירים  

תמיד האמנתי כי עם מותו של אדם קרוב אלי אני נפרד ממנו רק עד יום מותי וכי לאחר מותי אפגוש בו מחדש. מעולם לא הזדהתי עם אלה המאמינים שפרידה הזו תמשך הלאה גם לאחר המות (כלומר לנצח נצחים). ואכן, למרות שאיני יודע בודאות מה באמת יהיה המצב לאחר יום מותי, אני מאמין בלב שלם כי אפגוש שוב את כולם וכולנו נתחבר למשפחה הרבה יותר גדולה (מזו שאנו חיים אתה היום). יחד עם זאת, לא נתתי לאמונתי זו להרדים אותי לתוך חלום יפה ולשקוט על שמריי. להיפך, אמונה זו נותנת לי תקווה ומאיצה בי לנסות שוב וליצור חיבורים חדשים במקום אלו שאבדו או התקלקלו בכדי שכבר עתה אתחבר שוב בהצלחה עם שארית משפחתי...

ובאמת, יהיו כאלו שישאלו מדוע ? מדוע עלינו לקחת את התרופפות הקשר המשפחתי לתשומת לבנו: אם לא נחבר את כל הענפים היאך נוכל לראות את העץ השלם ? וכמו במעגל חשמלי, המים שזורמים בכל רקמות העץ, ענפיו, פרחיו ופירותיו, בגלל כח החיים (שנמשל לזרם שבמעגל חשמלי...) שבו, כיצד יגיעו לכל חלקי

העץ ? ה'תוכן' המשפחתי שקיים בנו בעודנו בחיים, יכול לזרום בכל ענפי המשפחה, ומה גדול יהיה הפסדינו אם לא תהיה מוֹלִיכוּת בינינו, אם חס וחלילה, יתחילו לנשור אותם ענפים בגלל 'קֶצֶר' שימנע מן המים והמזון להגיע לרקמותיהם ? אם לא נכיר לפחות את נכדינו ונכדותינו כבר בימינו אלה איך ישרוד עץ המשפחה ? אם לא ניצור מחדש את החיבורים כיצד תתרחש מוליכות כלשהי בינינו...? הלא כבר עתה ישנם משפחות שהעידו (בכנס המשפחתי שהתקיים ב 2016) שהם שייכים לעץ המשפחה אבל לא הצלחינו עדיין למצוא קשר ברור לבית ח'לאסצ'י וכך הם כמעט נשכחו...

איכה ישרוד אותו עץ יפה, שגדל בין הפרת והחידקל, בתפארת פֹּאֹרוֹתָיו אם לא נקום לעשות מעשה ?

מי ימשיך את החיבורים הללו בעתיד ...לאחר שכולנו נלך לעולמנו ... אל העולם שמעבר ?

 

התשובה היא לא פשוטה !

אבל חוששני כי אם נמשיך להתפס לאדישות הרגשית העוטפת את העם ומערפלת את חושיו, קיימת סכנה שהעץ הגדול ילך ויצטמצם ותוך תקופה קצרה יהפוך לשיח קטן והקשר שחיבר בין הענפים לגמרי ישכח אם לא ניצור את החיבור הזה כבר עכשיו בהווה.

וה'שִכְחָה' היא מפלצת מפחידה אשר ברבות הימים הולכת והופכת ל'חֲשֵכָה' ובסופו של התהליך (שמתרחש בתוך המודעות של כל בן אנוש) תסתיים ב'הַכְחַשָה' טוטלית שאי פעם היה עץ אדיר-נוף משוש מראה (ואם אינכם מאמינים תשאלו את דור השואה על חשיבות הזכרון)

על כן, כיוון שהתחלנו במלאכה בכנס האיחוד הגדול ב 2016 שהציף את כולנו כגל גדול של שמחה, אני תפילה שנמשיך הלאה במלאכה הזו אמן ! עכשיו...הבה נמשיך את השמחה לתוך שׂשׂון בחיינו כמשפחה גדולה אמן.

בתקופת ילדותי התאכזבתי קשות מהקשר הרופף בין דודיי ודודותי. באומרי כך, חשוב לי מאד שתאמינו לי אם אומר לכם, עם יד על הלב, כי אין ברצוני להרים אצבע מאשימה כלפי איזה שהוא דוד או דודה או כלפי הוריי. חשוב לי שיהיה ברור כשמש לקורא כי איני מאשים ולו כזית לא את הוריי ולא את הדודים והדודות שלי! שהרי גם הם...רובם ככולם סבלו אכזבות רבות וקשות בחייהם ... והבה לא נשכח שהם עברו דרך טראומה אדירה של גירוש מהשפע, מבתיהם וממולדתם בעירק ישירות אל גיהינום העוני והרעב של האוהלים והמעברות ושרדו בחיים.

אך הבה נשים את תקופת הילדות הקשה הזו בצד !

לא ברור לי כלל איך, לאחר תקופה קשה זו, בהיותי כבר בוגר ואחראי על מעשיי, לא התאמצתי במיוחד לצאת ולחפש קשרי משפחה אליהם מאד התגעגעתי בילדותי. ושוב ...איני יכול וגם אינני מעוניין לחפש סיבות או לתלות את האשם במשהו.

למעשה איני מחפש כלל אשמים !

וכי מה זה יתן לי ?

האם זה יבנה מחדש את ההריסות ?

קשרים משפחתיים מתוקים וחמים אלו נפסקו בפתאומיות בגיל הרך, לאחר שהגורל התאכזר לנו ופיזר אותנו לכל ארבעת הרוחות במעברות, וכמעט כל אחד, מסיבותיו הוא הלך אחר הזרם ושינה את שם המשפחה ח'לאסצ'י לשם עברי (חלוץ, חלץ, עמיר, ועוד כהנה וכהנה).

זה כמובן הגביר את הניכּוּר והקושי לחפש ולמצוא קרובי משפחה.

והרי ידוע כי אדם שמשנה את שמו גם משנה את חייו.

לא רק שאיני מלין על אף אדם, אלא גם אוכל לכתוב רשימה ארוכה של סיבות, הסברים ותירוצים למכביר מדוע אוכזבתי כך בילדותי אך, אני יודע כי כל הסיבות, והתרוצים כולם אינם יכולים לכפר על הכאב הנפשי שמלווה אותי כרגע בכותבי שורות אלו. ואין בזה שום אפשרות להשיב את שמחת החיים של נסיך בן שלוש שנים שהפך לפליט עני ומְזֵה-רעב.

אך יודע אני בבירור כי רק אם אקשור את חיי מחדש עם בני משפחתי אוכל, אינשאללה, לרפא כאב זה. כך או אחרת, עם מותו של אבא, המורה דוד, זיע"א, חוויתי מודעות חדשה שלא הייתה מוכרת לי כל עוד הוא היה בחיים : במותו, נפרדתי לא רק מאבא אלא גם ממעיין בלתי נדלה של חוויות ומידע כה יקרים וכה חשובים לי, על אודות חיי , ילדותי, בית אבי ושורשיי, אשר מהם נפשי ניזונה במשך כל חיי.

כיום, מספר שנים לאחר מותו, אני רק מתחיל להבין כמה אבא חסר לי ... כאבא, אך לא רק כאבא אלא... כמקור שהוא כמעט הענף היחידי שממנו זרמו אלי חוויות של מידע חיוני, מאין באמת צמחתי, ומהם הדברים שאותם אני ממשיך בחיי אלו וזאת למרות היותי בלתי מודע להם כלל וכלל ... דברים שהם בדמי ובנשמתי ואיני יודע למה הם שם בכלל....!

 

רק אז התעורר בי צורך עז, לחפש מקורות אחרים שמתוכם אוכל לדלות ולחוות את החוויה שהייתה לי עם אבא... מקורות שניתן עדיין לחפשם ולמצאם...קרובי משפחה, חברים וידידים נאמנים של אבא.

צורך זה לא נתן לי מנוח וגם לא יכולתי להתפשר ולסלקו הצידה מעלי ... לא יכולתי להתפשר עם מציאות ללא שורשים ומקורות.

ורק אז... באהבה ובגעגועים רבים, התחלתי לחפש שוב את משפחת ח'לאסצ'י, משפחתו של אבא, זכרו לברכה, סוף סוף היא גם משפחתי שלי.

 

והיכן אוכל למצוא בני ובנות משפחתי אם לא בקרבכם קוראיי היקרים, וכיצד אמצא את דרכי אל המשפחה המסועפת (אך לפעמים לצערי גם מפולגת) והרבגונית על חבריה וידידיה הרבים ?

 

הרְגַשָתִי כרגע היא, שאורח החיים שאנו מנהלים בדורנו הוא הוא שהיה וימשיך להיות בעוכרינו. כתבתי למעלה כי לא התאמצתי במיוחד לצאת ולחפש אחר קשרי משפחה אליהם מאד התגעגעתי בילדותי. זה קרה כמובן בתקופה שכולם היו עדיין בחיים! אז הנטייה הזו או הידיעה כביכול, שכל אחד מדודיי או דודותיי או ממשפחותיהם, הינו חי בריא וזמין תמיד לשיחה ולביקור, הינה כמובן אלא אשלייה בלבד. האשליה זו, לקחה אותי למצב מדומה שבו התפתיתי לקחת הכל כמובן מאליו ... ולא כך הדבר במציאות לצערי ! רבים מאתנו שקועים, כל אחד, בבעיות הפרנסה, גידול ילדים או טיפול בהורים מבוגרים ורוב הזמן איננו יודעים כיצד לצוף מעל כל אלה ולהתעלות מעֶבֶר לכל הצרות האישיות שלנו ולהיות מודעים גם למציאות אחרת שמתרחשת בד בבד לזו שאנו שקועים בה עד צואר והיא: ששום דבר אינו מובן מאליו!!!

 

האשליה הזו אינה אלא שלב ראשון בתרדמה ממושכת שנפלה על המודעות המשפחתית שלנו ... המודעות והצורך למצוא מחדש את המשפחה האבודה ולהתחבר אליה מחדש לפני שהיא תעלם, שאפה לאפס ! לא חוויתי הרגשת הצמאון לנחמה (כאותה הרגשה שמחפשים האבלים שאבדו את יקירהם ... ניחום אבלים ) או התחושה של ההנאה ושל השמחה (בברית מילה, חתונה או בר-מצווה וכד') אותה כולנו חווים בעת התחברות משפחתית. תודה לאל שילדינו ונכדינו לא נולדים היום לתחושה זו ושהם מליאי שמחה שיש להם משפחה, דודים ודודות, אחיינים ואחייניות למכביר.

ובכן, רק מותו של אבא עורר אותי מתרדימה עמוקה של הצורך לקשר משפחתי, וכאשר התעוררתי ממנה, הבטתי סביבי והבנתי שלא לעולם חוסן ...חשתי כיצד הקשר המשפחתי הרופף שהיה הולך ונעלם... זה קרה כאשר הדוד עזרא והדוד ישראל הלכו לעולמם בזה אחר זה ולא נותר דוד אחד לנחמה.

השנים עשו את שלהם וגם הדודות מרסל ומשכילה הלכו לעולמם ונותרה הדודה מאירה לבדה תבדל לחיים ארוכים וטובים אמן.

ואותן שנים אחרונות בחייהן של דודותיי לא היו כמו השנים שאני זוכר אותן בילדותי...לא רק בגלל שהן השתנו אלא בעיקר בגלל שאני השתניתי ולא נותרתי כפי שהייתי בילדותי...ובראשי זרקה שיבה.

הזמן נעץ את שיניו ובלע תקופות שלימות מחיינו ובנוסף לכל אלה אמא נכנסה לתקופה של 12 שנים של אלצהיימר קשה ואכזרי. וזה עזר לי להבין כי קיימת סכנה מאד מוחשית שבמשך התקופה שנותרה לנו לשהות זה במחיצתו של זה יכול להתרחש ניתוק סופי ופתאומי מן גם מכל שאר השורשים (ראה ההתנתקות הטראומתית העזה מיישובי הרצועה בזמנו ואח"כ גם ההגירה ההמונית של העם העירקי והסורי ועמים אחרים מאפריקה לאירופה... התנתקות אכזרית מן המשפחה אלפי ילדים קטנים עזובים ללא אוכל וללא קורת גג רחוקים מארץ מולדתם).

ועל כן, שינסתי את מותניי והחלטתי לעשות מעשה: לעשות הכל בכדי לשנות את הקפאון המשפחתי שבו אני תקוע ללא קשר אל שארית משפחתי, בית ח'לאסצ'י, קהילה גדולה ומפוארת.

 

החלטתי לנסות ולעשות כמיטב יכולתי בכדי להציל את הקשר בין בני המשפחה הפזורים בארץ ובחו"ל ולחזקו ובכך לנסות ולחבר יחדיו את כל בני המשפחה שעדיין נותרו בחיים (לפחות בחיבור וירטואלי כרגע) ולהחזיר את הקשר של כולם אל כולם ... לבנות מחדש יחד איתכם שוב את החיק המשפחתי ...למען ילדינו והדור החדש שיוולד מהם ... וכך להחזיר את כולנו אל החיק החם והאוהב הזה... חיק המשפחה.

 

אך לא דיי בכך: עד כה דיברנו על המשפחה הקיימת בחיים ... אך מה עם בני המשפחה שהלכו לעולמם ?

 

פה חסרים לי הרבה במיוחד סבא אליהו וסבתא סניורה (אסתר) וסבא רבא משה וסבתא רבא (שאת שמה לצערי עדיין לא גיליתי) ועוד צאצאים רבים אחרים ...מדורי דורות... כל אלו שהלכו לעולמם אפילו עד לשורש המקורי הראשון שהוא דור גלות בבל . 

 

הסוד הנסתר מעינינו הוא שבהתחברותנו עכשיו מחדש נוכל להחזיר אלינו לחיים גם את כל אלה אשר הלכו אתנו !

נוכל להחזירם אלינו (ואל ילדינו) על ידי החייאת זכרם!

וגם מעבר להחייאת זכרם, אני מאמין כי אלהים ביום אחד יחזיר את כולם לחיים פה (ראה חזון העצמות היבשות בנבואת הנביא יחזקאל זיע"א). 

 

עלינו להאמין כי ניתן לנסות ולהציל את זכרם ולשתול אותו מחדש בתוך השטחים הריקים של הזכרון ובמודעות שלנו... להחיות ולהוליד מחדש את זכרם של הדורות הקודמים של משפחת ח'לאסצ'י ... של דור האבות הענקים שמעולם לא ידענו.

לא לחינם קראו בעברית לבן שנולד בשם "זכר"...אלא משום שהוא נועד להמשיך את זֶכֶר אבותיו לדור הבא...ואין הכוונה פה רק לשאת באותו שם משפחה שעובר לילדים (בהולדת נכדים ונינים הנושאים את אותו שם משפחה) אלא בהחיאת זכר חייהם של האנשים עצמם... לא רק זכר שמם )

 

ומהו אותו זכרון שאנו מסוגלים לבנות לדורות הבאים? לא רק זכרונות חייהם של אבותינו ממשפחת ח'לאסצ'י? הזכרון הזה הוא על פי רוב, הסיפורים על חייהם תמונות, שירים, נעימות, במיוחד בכלי המוסיקלי האהוב כלכך על המשפחה העוּד שאתם עדיין שומעים בקוראכם שורות אלו, ומזכרות אחרות שיש לנו, רגשות ותחושות שנשארו בתוכנו ועוד כל מיני מאכלים וחפצים שנותרו מאותם בני משפחה או מאותו הדור. ואין דוגמא יפה לכך יותר מיומנה וספרה של בת דודתנו מירה רונן לבית רג'ואן (בתה של הדודה מרסל החביבה) שהיה בה האומץ לחשוף את עצמה ואת רגשותיה בספר "הברוש עץ התמיד" ובו היא השכילה להעלות את רגשותיה וחוויותיה העמוקים ביותר על הכתב.

 

את הזכרון או המידע הזה אני מבקש להציל ולרכז במקום אחד שלכולנו תהייה גישה חופשית אליו ושכולנו נוכל לתרום את מה שנותר לנו מאותם ימים, בצורה של תמונות וסיפורים, שנוכל כולנו, ובמיוחד הדור הצעיר, לשוחח, לשתף ולשאול האחד את השני את כל השאלות ולקבל את כל התשובות החסרות לנו להגיע אל החלקים הנשכחים של המקור אשר ממנו נולדנו.

המקום המתאים ביותר לתאור הנ"ל כרגע הוא אתר וירטואלי באינטרנט.

ביטוי אחר לזכרון זה הוא גם אילן היוחסין של בית כלסצ'י שנוכל להרכיב ולבנות יחד. ועל כן תוכלו להוריד מפה קובץ טבלה שאותה תוכלו למלא בפרטים החסרים ליצירת עץ משפחה, מפת השורשים שלנו, לאבותינו הקרובים והרחוקים. אם כל אחד מבני המשפחה יתרום מידע על הענף המשפחתי הקרוב אליו, הרי יחד נוכל כולנו לאסוף ולחבר את כל הענפים האחד לשני וכך, להצמיח את עץ המשפחה השלם על שרשיו, גזעו, כל ענפיו, עלעיו, פרחיו ופירותיו.

במסגרת החיאת הזכרון הזה, קיים מקום ידוע ומוכר לכל בית ח'לאסצ'י אשר יזכה לתשומת לב מיוחדת באתר זה והוא הקשר האמיץ של בית ח'לאסצ'י לכפר צ'יפל ליד נהר הפרת (כ 65 ק"מ דרומית לבגדאד) והתפקיד החשוב והמיוחד של המשפחה (יחד כמובן עם בית צאלח מנחם דניאל) שקשרה את גורלה עם המרכז הרוחני התוסס שצמח בישיבת בית הכנסת של קבר הנביא יחזקאל זיע"א (זכרו יגן עלינו אמן) אשר תמונתו מעטרת את דף הבית של אתר זה.

אשר על כן, החלטתי להתחיל בבניית אתר זה מתוך אמונה שהוא יועיל, ישתף ויהנה את כולכם ומתוך תקווה שאתם תושיטו לי יד לעזרה בכך שתשלחו אלי תמונות , סיפורים, מאמרים וכל דבר אחר אשר ניתן לתת לו ביטוי וירטואלי כמו שירים מנגינות סרטונים ועוד כהנה וכהנה.

 

והנה הנחייות מספר:

תמונות (לא חשוב באיזה איכות הן) יש לסרוק בסורק (רצוי מאד ברזולוציה גבוהה) ולשלוח אלי בדואר אלקטרוני ואני אעבד אותן במיטב תוכנות הגרפיקה האחרונות ואנסה לדאוג שהמוצר המוגמר יהיה ללא חותם הזמן שהשנים השאירו אחריהם. במידה ואין יכולת לסרוק, יש להניח את התמונה במעטפה ולשלוח לכתובת שלי. התמונה עצמה תתקבל בברכה ואני מתחייב להחזירה תוך 24 שעות שמורה ומוגנת.

 

סיפורים ושאר מיני טקסט: יש להקליד את הטקסט ,לשמור אותו כקובץ DOC או TXT ולשלוח אותו אלי בדואר אלקטרוני.

את השירים והנגינות יש לשלוח באמצעות קלטת במעטפה (לכתוב "זהירות שביר") והיא תוחזר אליכם תוך זמן קצר או מי שיכול ויודע איך, בקובץ MP3 או בוואטאפ .

ולעת עתה זהו זה.

מסגרת האתר נוצרה בשעה טובה. כל שנותר זה למלאות אותה בתוכן יקר ומיוחד שיגיע מכם יקיריי.

שלכם

שלמה (סלמאן דהוד ח'לאסצ'י).

Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player